לאחוז ולשחרר בעת ובעונה אחת
את לא רוצה מספיק – בגלל זה, זה לא קורה!
את רוצה יותר מידי, מרוב לחץ אין סיכוי שיקרה משהו!
אלו שני משפטים חכמים שהרבה פעמים נאמרים עם המון כוונות טובות ומשאירים אותי חסרת אונים ומבולבלת.
בילדות הרי לימדו אותנו ש"אין לא יכול - יש לא רוצה".
מצד שני לימדו אותנו גם שאם אוהבים מישהו "צריך לשחרר אותו לחופשי".
החופש החופש
כמה חזקה קריאתו של האדם לחופש.
כמה שירים נכתבו על הצורך שלנו בחופש וכמה ספרים נכתבו על המאבק להשגת חופש זה.
גם חודש אפריל שאנו חווים כעת מלא בהצהרות חרות וחופש.
החל מפסח בו יצאנו מעבדות לחרות – לחופש.
דרך יום השואה המציין את המאבק על החופש להיות יהודי ואת אלה שסירבו לתת ליהודים את החופש הזה,
ועד יום העצמאות שלנו המאפשר לנו " להיות עם חופשי בארצנו".
העיט - לנסוק אל דרך חדשה
העיט – לנסוק אל דרך חדשה
הבוקר, בעודי יושבת חסרת אונים ותוהה איך לעזאזל אני מתחילה את השבוע הקרוב
ולמה לקחתי על עצמי משא כל כך כבד – הבחנתי בעיט גדול שדאה מעל השדות שמול פינת האוכל.
תוך כדי שאני מתפעלת מיופיו ומהדרת המלכות של תעופתו, נזכרתי מה אומר העיט ברפואה האינדיאנית.
מה משותף לנו, לדובים ולשמיכת פליז?
אני הרי עושה את כל מה שצריך: ניזונה מג'ינג'ר, לימון ותה סיני, מדיטציות, הגנות אנרגטיות, 2 זוגות גרביים.
ואז הבנתי, תוך כדי התכרבלות בשמיכת הפוך עם הבעת מסכנות אינסופית - אני חייבת לישון!
חייבת לוותר על הצורך בשליטה, על הריצה האינסופית, לשחרר ולהתכנס בתוך עצמי.
היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים - זמן הקורונה סיכום ביניים
"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים;
היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות;
היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות;
היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים;
היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש;
הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי."
במילים אלה נפתח ספרו של צ'רלס דיקנס, בין שתי ערים.
ספרו של דיקנס מספר על תקופת המהפכה הצרפתית, תקופה אלימה של כאוס, ובלבול אך גם תקופה של תובנות חברתיות חשובות שאת תוצאותיהן אנו חיים עד היום.
תקופת הקורונה שעברה עלינו ועדיין מטלטלת את עולמינו מפגישה אותנו גם היא עם סתירות רבות. מצד אחד התנפצה אשליית הכוח של המין האנושי לשלוט בכדור הארץ ללא הפרעה וללא גבולות. וירוס אחד קטן הצליח היכן שאלפי מדענים וחוקרים נכשלו וזה לרסן את המרוץ האנושי ולו רק לחודשיים.
אך מצד שני לא התגבשה עדיין הבנה אנושית איך כן נכון לנוע קדימה. אין ספור פתרונות מוצעים בכל יום, פתרונות רפואיים, תפעוליים, כלכליים, התנהגותיים ועוד. המדע , הדת, תאוריות הקונספירציה, כולם מנסים לתת פתרונות מיידים לשינוי עמוק זה.
ואולי הדבר הנכון הוא להמשיך להקשיב למה שקורה, להודות שאין לנו מושג איך נכון להמשיך הלאה, לתת לתחושה של הבלבול בין העולם ישן והעולם חדש להתקיים בלי לרוץ קדימה עם פתרונות בזק. להתבונן ברצון לחזור לשגרה וגם להתבונן בפחד ובדאגה שחווינו ועדיין קשה להם להשתחרר.
קרא עוד...היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות;
היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות;
היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים;
היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש;
הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי."
במילים אלה נפתח ספרו של צ'רלס דיקנס, בין שתי ערים.
ספרו של דיקנס מספר על תקופת המהפכה הצרפתית, תקופה אלימה של כאוס, ובלבול אך גם תקופה של תובנות חברתיות חשובות שאת תוצאותיהן אנו חיים עד היום.
תקופת הקורונה שעברה עלינו ועדיין מטלטלת את עולמינו מפגישה אותנו גם היא עם סתירות רבות. מצד אחד התנפצה אשליית הכוח של המין האנושי לשלוט בכדור הארץ ללא הפרעה וללא גבולות. וירוס אחד קטן הצליח היכן שאלפי מדענים וחוקרים נכשלו וזה לרסן את המרוץ האנושי ולו רק לחודשיים.
אך מצד שני לא התגבשה עדיין הבנה אנושית איך כן נכון לנוע קדימה. אין ספור פתרונות מוצעים בכל יום, פתרונות רפואיים, תפעוליים, כלכליים, התנהגותיים ועוד. המדע , הדת, תאוריות הקונספירציה, כולם מנסים לתת פתרונות מיידים לשינוי עמוק זה.
ואולי הדבר הנכון הוא להמשיך להקשיב למה שקורה, להודות שאין לנו מושג איך נכון להמשיך הלאה, לתת לתחושה של הבלבול בין העולם ישן והעולם חדש להתקיים בלי לרוץ קדימה עם פתרונות בזק. להתבונן ברצון לחזור לשגרה וגם להתבונן בפחד ובדאגה שחווינו ועדיין קשה להם להשתחרר.